צהוב עולה זה (לא) מכבי – על חופש הביטוי הצהוב בתקשורת

רבות נכתב על כך, שנייטרליות היא למעשה תמיכה בצד החזק. כך גם גורסת האמרה האמריקאית הידועה "בשביל שהרוע ינצח צריך שאנשים טובים יעמדו בצד ולא יעשו כלום". 

חופש הביטוי נחשב לדלת אמותיה של הדמוקרטיה, אולם מה קורה כאשר חופש הביטוי זוכה לבמה רחבה מצד גורם אחד בלבד בעל אג'נדה ברורה?
הדיון האחרון על התוכנית של אורלי וגיא אודות אייל גולן עוררה סערה לא קטנה ברשת ולא רק בגלל דעות של הגנה על נשים מחד והגנת על פרטיות חייו של גולן מנגד. נושא הפוסט אפוא הוא לא בצדקתו של צד זה או אחר, למרות שאני אישית מחזיק בדעות ברורות לעניין זה. נושא הפוסט הוא בדעת הקהל שאפשר להסית ובכוחה של התקשורת אשר פעמים רבות יכולה אף להמליך מלכים או למוטט שלטון.

המדיה יוצרת מציאות, יוצרת מודל התנהגותי ומשנה ערכים. דוגמה טובה לכך מוצאת ביטויה בסרטים המשודרים לקהל הצעיר. אם תשוו בין הסרטים והסדרות של היום אל מול הסרטים שלפני בערך 15 שנה תגלו שוני עצום בבניית מודל התנהגותי של הדמויות באותם סרטים. בסרטים המודרניים ישנו סיפור אהבה שתמיד כולל זוגות חד מיניים, האישה היא פעמים רבות גיבורה ראשית, היא יוזמת מאבקים, רבה מכות ומנצחת (ולא רק בוונדר וומן), האנשים מחליפים בני ובנות זוג, בריתות, צדדים וכיוב'. גם אין יותר "סוף טוב" ואין ניצחון אוטומטי של הטוב על הרוע. למי שלא מסכים איתי כנראה שלא ראה את משחקי הכס, את סדרת ה-100, "שאנארה", או כל סדרה אחרת. 

אחרי שנים רבות שבהן לא צפיתי בשום פרק של שום סדרה, בת הזוג שלי שכנעה אותי לעשות סופ"ש של צפיה בסדרות ומשם זה התגלגל לשבוע של צפיה בסדרות. הייתי בהלם מהשינוי התרבותי החל שם. למי שכמוני לא נהג לצפות בסרטים וסדרות, אני ממליץ לו לצפות לפחות במשחקי הכס כדי להבין עד כמה המודל ההתנהגותי כיום השתנה.

ונחזור לחופש הביטוי ש'ל המדיה.

תארו לכם שאוליגרך מסוים רוכש ערוץ טלויזיה, אשר צובר רייטינג מטורף. באותו ערוץ בשם חופש הביטוי מעמידים נציג שמעוניין להיות ראש הממשלה הבא. אותו ערוץ מאדיר את אותו המועמד יום ולילה, מספר על הישגיו המדהימים ומציג באור שלילי את יריביו. אגב, גם עובדות אפשר להציג באור חיובי ובאור שלילי כאחד. האם אותו מועמד שעד לפני רגע היה אנונימי לא יזכה בכמה מנדטים לכנסת? אם אפילו תהיתם לחשוב שהתשובה היא שלילית, אני ממליץ לכם בחום לראות את הסרטון השיווקי של "אולג פטרושקה" (הסרטון מטה). מדובר בתעלול שיווקי של חברת הפרסום שהדגימה איך אפשר לקדם גם דמות מצחיקה. באותה תקופה, הסרטונים הפכו מאוד ויראליים ואף ניבאו לאותו אולג 4 מנדטים בכנסת.

 

ונחזור לאייל גולן. אייל הוא רק דוגמא לכך שהתקשורת מעוותת מציאות. כיצד? פשוט מאוד – אייל מוצג בפנים גלויות, בעוד הנשים איתן שכב בפנים מטושטשות ובקול מעוות, מה שיוצר אוטומטי תחושה של קורבן ללא קשר לתוכן. זוהי דוגמא מצוינת הדומה למשחקי מלים בהם גם אנחנו משתמשים כשרוצים להציג תמונה מסוימת, כגון "חתם על הסכם" אל מול "הוחתם על הסכם". ברור שהשימוש בצורת ביטוי האחרונה יוצרת מצב סביל של היעדר שליטה או רצון. גם במקרה של גולן, מדובר ברבים אל מול יחיד, זמן המסך הוא שונה, זוויות הצילום, קול, תאורה, חיתוכי משפטים והדבקתם בהקשר מסוים – כל אלה יוצרים מציאות שהתקשורת רוצה שנראה בתמיכה לאג'נדה שהיא מציגה במסגרת אותה תוכנית ספציפית.

 

ברוסיה למשל, תוכניות כמו על אייל גולן משודרות מדי שבוע. ההבדל הוא, שהדמויות שם יושבות בסטודיו, בפנים גלויות. בקהל יושבים נציגים של ארגונים שונים, מומחים וגם אנשים פשוטים. כל אחד יכול להפנות שאלות נוקשות לכל משתתף אשר מקבל זמן במה כמעט זהה, מי שמגיע לתוכנית יודע לאן הוא מגיע ויודע שהולכים "לצלוב" אותו בשאלות נוקבות ואין הוא יכול להסתתר מאחורי פרגוד או טשטוש או עיוות קול. עורכי התוכנית פעמים רבות גם דואגים "לפשפש" בעברו של אותו משתתף ולברור עדים ושלדים מהארון, תוך הצגתם על המסך הגדול או בדמות דמויות חדשות שנכנסות לפתע במהלך התוכנית. למרבה הפלא, מי שחושב שהצדק עמו, מגיע לתוכנית, ויש לא מעט שמסכימים להשתתף בה. 

 

אין שום פסול בלעשות תוכנית על אייל גולן או על אדם אחר, אולם תוכנית שכזו צריכה להיות הוגנת ולא להטות את הכף לטובת אג'נדה ברורה שנבחרה מראש על ידי עורכי אותה התוכנית.

 

אהבתם את המאמר? שתפו!

שיתוף ב facebook
לשתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
לשתף בטיווטר
שיתוף ב linkedin
לשתף בלינקדאין
שיתוף ב whatsapp
לשתף בוואטסאפ

ליצירת קשר: 03-9110748 או בטופס יצירת קשר למטה:

השארת תגובה

סגירת תפריט